בתחילת דרכי כצלם אירועים, צילומי חוץ בחתונה וצילום בוק, צילומי חתן כלה, נתקלתי בדילמה אחת. הנושא נשמע כך: האם ליצור ולצלם כל תמונה מקורית, או שזה בסדר לחזור על התמונה, הפריים, מלקוח ללקוח…
ישנן שתי גישות, לגבי חזרתיות. חברתיות הכוונה לצלם את אותה התמונה פעם נוספת ללקוח אחר.
הגישה האחת אומרת, שחזרתיות זה חוסר יצירתיות, וחלק מהצלמים לא נוטים לחזור על התמונות שלהם מלקוח ללקוח, ולכן לא מקבלים ולא פועלים על פי חזרתיות.
מה זה אומר ? זה אומר שאף אלבום שלהם לא דומה למשנהו, תמיד יש חידוש, ואין תמונה אחת דומה לתמונה של לקוח אחר.
והגישה השניה אומרת דווקא כן לחזרתיות והטיעונים בגישה היהם כאלו שעבור הלקוחה – התמונה הזו תהינה יחידה, הרי היא עצמה לא הצטלמה עדיין אף פעם בחייה בצורה ובסצנה כזו. החיזוק הנוסף כן להשתמש בגישת החזרתיות – דוגמא ותיק עבודות. לקוחה בחרה צלם ע”פ תמונה ספציפית, אהבה את התמונה, דמיינה את עצמה בתמונה, ורוצה שיחזור את התמונה.
מה שאני חושב שאכן, במידה והתמונה מופיע אצלי בגלריית תמונות, כמוצר שאותו אני מציג ומוכר, אז כנראה אלי לדעת להביא עוד מהמוצר הספציפי הזה, מאחר וקיים עניין כספי במשוואה, אז בשורה התחתונה אלי לרצות את הלקוח בבקשה, ואין כאן מקום לאגו האישי שלי, שאני אישית לא אוהב לחזור על תמונות, ואני תמיד רוצה ליצור דברים חדשים.
בנוסף, היצירתיות היא לא אינסופית, ובסופו של דבר, השחזור הוא היה קיים למיליון צלמים ולמיליון אנשים בפריים, אותה פוזה, אותה זווית. לפעמים, כמה שלא תשאף להיות יצירתי, יש סיטואציות שדרוש ממך אכן – לתעד, ולאו דווקא ליצור משהו חדש.
ודבר נוסף, בסופו של יום, בוחרים צלם אירועים לא בגלל עובר מקוריות בכל תמונה ותמונה, אלה בגלל הסגנון, הייחודיות של הצלם, הייחודיות האישית שלו – לתפוס רגעים ספציפיים, אמיתיים, חזקים ומרגשים.
הצלם מבוקש עקב ראייתו האישית, לא עקב הטקסטורה של הבד על השמלה או הרקע שבתמונה. התאורייה של הקומפוזיציה זה חלק מאוד זעיר מעניין המקוריות, כל ספר קומפוזיציה מדבר על איך לבנותה נכון, וזה לא באמת עניין גדול. מה שאף אחד לא יידע לשחזר זה את אטפן הצילום הייחודי של צלם ספציפי ועל זה משלמים לצלם מחיר ועל זה מבוססת היצירתיות של הצלם.
מקוריות ו NFT
אם כבר מדובר בתמונה מקורית ולא ניתנת לשחזורים, אז אולי כדאי להתחיל להסתכל לכיוון ה NFT.
NFT נותן את האופציה לגבות מחיר פרמיום, ולנעול את התמונה כאחת ויחידה, משמע מקורית, והמחיר היה בהתאם – שהיה מכסה את הפוטנציאל האפשרי של הרווח העתידי משחזור ש”ח צילום של אותה התמונה. משמע – אם צלם בפוטנציאל יכול לצלם 1000 תמונות זהו. ל 1000 לקוחות , לשחזר את התמונה 1000 פעמים – הרווח שלו יהיה מחיק התמונה מוכפל ב אלף. ואף ירצה לנקוב את המחיר ב NFT כנראה שהמחיר יכסה לו את הרווח העתידי הפוטנציאלי.
אז מה לסיכום?
בעיני, אין שום תועלת בלרדוף אחר היצירתיות וחוסר חזרתיות בנושא כמו צילום אירועים, יותר נכון, גם ככה, אם לקחת את אותה הסצנה, ופשוט לשים 2 צלמים – אזי התמונות יהיו שונות לגמרי, זוויות, עריכה, ראייה של צלמים ואיך הם מעבירים את הנראה. בסופו של דבר לא משנה אם זו תמונה שצלם צילם בפעם המיליון, ועמיד את הזוג 7000 בצורה דומה, הרי הזוג שיוצא הביתה עם תמונות יפות, עם האלבום האישי שלהם, שיראו אחרי זה לנכדים- לא זה העיקר? הרי העין נמשכת בתמונה למשתתף התמונה, הנושא העיקרי, ולא המסגרת של התמונה.. כמובן יש זוגות שמאוד היו רוצים להיות מיוחדים בהשוואה לזוגות אחרים שמתחתנים ומצטלמים ביום חתונתם, אך אל תשכחו, שעבור הנכדים, סבא וסבתא שלהם תמיד הכי מיוחדים, כי הם שלהם, ובעוד כמה עשרות שנים, כשהתמונות יהפכו להיסטוריה המשפחתית, אף אחד לא ישווא אתכם לאלבום חתונה של סבתא השכנה.
אלה אם כן התמונות יהיו ב NFT .חחח
